אני יודעת שזה באמת מטעה לראות אותי מגיעה ככה עם תינוקת ופיג’מה, הן בטח מניחות שאני בחופשת לידה ארוכה, הולכת עם הקטנה לחוגים ויושבת בבתי קפה…
כשבעצם, כמעט כל רגע במהלך היום שלי אני נמצאת בקונפליקט של האשה המודרנית:
אמהות או קריירה?
אז לטובת הגננת שחושבת שאני מתבטלת כל היום בבית,
השכנים שרואים אותי ב14.00 עם פיג’מה במעלית, וההורים שלי הכנתי…
מדריך מצולם לסדר היום שלי!
זהירות: הקריאה עשוייה לעייף.
9.00 – תחילת יום העבודה.
אוי כמה כיף להיות עצמאית!
לשתות קפה בבית בלי לחץ של זמן ובלי לסבול בפקקים…
תכלס? בשעה הזאת אני כבר ערה לפחות שעתיים שבהם לא ישבתי לרגע:
אירגנתי ילד אחד ושלחתי אותו לגן
אירגנתי ילדה שנייה כולל ארוחת בוקר-מקלחת-הנקה-טיול עגלה-הרדמה
ועכשיו אני יושבת ומתפללת שהיא תישן רצוף והרבה, וצריכה להחליט עם מה אני מתחילה הבוקר:
רשימת סרטונים שאני צריכה לערוך
רשימת פוסטים שאני צריכה לסיים לכתוב
רשימת טלפונים של אנשים שמחכים שאחזור אליהם בערך שבועיים
בקיצור – פתחתי את אסוס.
טוב, לא באמת…אבל כן נכנסתי לקבוצה שלי לקבל קצת אנרגיה וסימפטיה ממי שנמצאות במצב דומה לשלי ויכולה להבין אותי.
11.00 – תמר קמה וזה הזמן לבלות איתה קצת זמן איכות וגם לעשות סידורים:
לסדר את הבית, לצאת לעשות קניות…כל הג’אז הזה
..
מה שהכי מאפיין את הזמן הזה הוא סטרס וחוסר החלטיות,
מצד אחד – אני רוצה להיות איתה ולתת לה את מלוא תשומת הלב,
מצד שני – יש לי כל כך הרבה דברים לעשות שאני לא מסוגלת פשוט לשבת איתה על המשטח ולשחק בראש שקט.
אני מנסה לעבוד, אז
ואז היא באה ומטפסת עליי ואני מתעצבנת ובסוף אני מוצאת את עצמי ביד אחת מקלידה וביד השנייה אוחזת פעוטה.
הלוואי והייתי יכולה לכתוב שמצאתי דרך לפתור את את הקונפליקט הזה אבל לא – אני חיה אותו כל יום מחדש.
שנמשיך?
16:00 – זמן לאסוף את הפרחח הגדול מהגן!
יונתן חוזר הביתה ומתחילה מה שאמהות רבות מכנות בחוסר חיבה משמרת שנייה.
האמת היא שזה זמן כיפי שבו אנחנו לרוב פוגשים חברים,
ובמיוחד את עומר ויעל, הבסטיז שלי ושל יונתן בהתאמה.
יעל היא מדריכת הורים עצמאית ואמא בחינוך ביתי, היא מבינה.
בזמן הזה הולכים לג’מבורי, להסתובב בקניון, לגן שעשועים…
כל מיני פעילויות שיכולות להפוך לסבל טהור לבד אבל כשעומר&יעל איתנו זה כיף ונחמד.
19.00 – אבא זיו מגיע!
בערך בשעה הזאת בן הזוג שלי מגיע הביתה והדינמיקה משתנה,
לפעמים בזמן הזה אני נוטשת אותם והולכת לעבוד קצת, ולפעמים אנחנו נשארים כולנו ביחד ונהנים מזמן איכות משפחתי,
או שכולנו מתעצבנים אחד על השני ורבים – אחד מהשניים.
בזמן הזה אנחנו מתחילים להתארגן לקראת השכבת הפעוטות, תהליך שיכול לקחת כל זמן בין חצי שעה לשעתיים ותמיד נגמר בשעה הרבה יותר מאוחרת מהמצופה.
21:00 – סוף היום, טוב לפחות מבחינת הילדים…
בערך בשעה הזאת אנחנו מצליחים להשתחרר סופית מהצאצאים שלנו ליום זה,
אבל אם חשבתם שזה סוף היום-אז ממש לא, אני מתיישבת בזמן הזה על המחשב וחוזרת לעבוד
לפעמים עד חצות ולפעמים יותר,
זה נשמע קצת נורא אבל האמת שאני ממש מחכה לרגעים האלה בהם אני סוף סוף יכולה לעבוד בשקט ובשלווה.
טוב, לפחות עד שתמר מתעוררת ואני צריכה ללכת ולהחזיר אותה לישון.
בקיצור, אם אי פעם תקפצו לבקר אותי ותמצאו אותי מעולפת על המקלדת – תבינו למה זה קורה.
ועם זאת – אני מתה על מה שאני עושה ולא הייתי חוזרת להיות שכירה בחיים.
רק אם יש לך המלצה ככה למטפלת חמודה לתינוקת בת שנה בבקשה לא לשכוח לעדכן!
עוד קצת דברים מעצבנים שיצא לי לשמוע בתור עצמאית: