לפני כמה שבועות העברתי סדנת וידאו לקבוצה של בעלי עסקים,
בהפסקה ישבתי עם כמה מהמשתתפים והגענו לדבר על נושא רלוונטי
לכל בעל.ת עסק – פולואפ.
אחת המשתתפות שהיא בעלת עסק בתחום ההפעלות סיפרה שהיא פונה ביוזמתה למתנסי”ם ועיריות כדי להציע להם את מגוון ההצגות שלה,
ובדרך כלל אומרים לה לשלוח פרטים על ההצגות במייל ולא חוזרים אליה,
כמו שאפשר לנחש היא מאוד מתוסכלת מהסיטואציה, וזה ממש מוציא לה את החשק לקדם את עצמה.
אז שאלתי אותה – סבבה, אבל מה את עושה אחרי ששלחת את המייל?
והיא ענתה שכלום, לא נעים לה להציק ושאם ירצו יחזרו אליה.
האמת? אני ממש מבינה אותה,
פעם גם לי היה ממש קשה עם פולואפים,
לא רציתי להציק או לצאת נואשת אז הנחתי שמי שירצה יחזור אליי.
מתי הגישה שלי השתנתה?
כמו בהרבה דברים שקשורים לעסק – כשזכיתי לראות את התהליך מהצד של הלקוחה.
זה לא קרה בעקבות מקרה יחיד, אלא מתוך ההסתכלות שלי על ספקים שונים ואיך הם מתנהלים עם הדבר הזה, ובעיקר – על התגובה שלי להתנהלות שלהם,
אבל לצורך העניין אני אתן דוגמא ספציפית:
לפני שבועיים לקחתי את הילדים שלי לשיעור נסיון של חוג ספורט,
חברים שלנו הלכו ולא היו לנו תכניות אז הצטרפנו.
אחרי כמה ימים המדריך (שהיה איתי בקשר בוואטסאפ לפני השיעור) שלח לי הודעה:
היי הדס, מה קורה?
הנחתי שהוא רוצה לשאול איך היה לנו ואם נרצה לבוא שוב,
אבל הייתי באמצע עבודה ולא עניתי באותו רגע – גם כי לא יכולתי וגם כי חיכיתי שהוא ימשיך ויוביל את השיחה,
אבל הוא לא עשה את זה – והתקשורת בינינו נגמרה שם.
עכשיו ברור לי שהוא חיכה לתגובה שלי, ויכול להיות שהוא לקח את חוסר המענה שלי בתור דחייה או אי שביעות רצון ולכן לא המשיך את השיחה,
אבל זה בדיוק העניין!
אנחנו אנשי מקצוע שאמורים להתנהל במקצועיות,
ולהעלם ככה באמצע זה לא מקצועי ולא מגניב.
יותר מזה – תחשבו איך זה היה נראה אם ההתקשרות הייתה חברית,
נגיד הייתי פוגשת חברה לקפה והיא הייתה נעלמת, מה הייתי חושבת?
או אם הייתי יוצאת לדייט ולא שומעת מהבן/בת אדם שוב, מה הייתי אומרת?
שדפקו לי גוסטינג!
נגיד הייתי פוגשת חברה לקפה והיא הייתה נעלמת, מה הייתי חושבת?
או אם הייתי יוצאת לדייט ולא שומעת מהבן/בת אדם שוב, מה הייתי אומרת?
שדפקו לי גוסטינג!
להמשיך את התקשורת אחרי שלב ההצעה זה לא מציק, זה לנהל קשר.
אם מישהו לא עושה לי פולואפ אני לא אחשוב “וואו, איזה אישיות ייחודית ומעניינת!”
או “היא בטח כל כך מצליחה ומוצפת לקוחות שאין לה זמן לחזור אליי, אני חייבת רק אותה!”
אני אחשוב שמישהו פה לא יודע לנהל את העסק שלו,
או שאין לו תהליך מסודר של טיפול בלקוחות מתעניינים,
או הכי גרוע – שהוא חסר בטחון ולכן נמנע מלקבל דחייה ישירה.
ניהלתן שיחה עם לקוח פוטנציאלי?
שמעתם מה הוא צריך ומה הקושי שלו?
ישבתן וכתבתן הצעת מחיר?
אל תעצרו את השיח!
כמה ימים אחרי צרו קשר ותשאלו אם יש שאלות ומה המחשבות בעקבות ההצעה, זה לא מציק וזה לא פאתטי וזה לא נואש – להיפך, זה רק מראה שאתן בטוחות במה שיש לכן להציע ושאיכפת לכן ממי שמתעניינים בשירות שלכן, גם אם הם לא יהפכו בסוף ללקוחות משלמים.