מגננת לרקדנית בורלסק ליוצרת וידאו – הסיפור שלי

לפני כמעט 8 שנים הפכתי לאמא.

באותה תקופה עבדתי בתור גננת במשרד החינוך, זאת הייתה השנה השישית שלי בתור גננת – עניין מפתיע בהתחשב בעובדה שזה היה ברור שזה לא בשבילי מהרגע הראשון,

כמה ברור?

כשסיימתי את התואר אמרתי לחברות שלי מהלימודים:

“טוב, אז עכשיו אני יכולה לעבוד בתור סייעת נכון…?”

נשבעת שאני זוכרת את המבטים המרחמים שלהן עד היום.

לא היה קל להגיע להיות גננת אם במשרד החינוך, זאת משרה נוחה שהרבה רוצות שמעניקה הטבות ותנאים שכמעט ולא קיימים במשק,

אבל יודעים מה התברר כקל באופן מפתיע? לעזוב את משרד החינוך!

התכנון המקורי שלי היה לחזור לעבוד בספטמבר כשהבן שלי יהיה בן 10 חודשים,

עד שבארוחת שישי אחת סיפרתי למשפחה שלי שאני מחפשת גן ואמא שלי זרקה לי:

למה שלא תשארי איתו עוד קצת בבית במקום לחזור לעבוד?

ואני הייתי כזה:

אמא, לפעמים יש לך הברקות!

יום ראשון בבוקר המפקחת שלי קיבלה מכתב התפטרות.

אבל האמת שלא סתם ההחלטה להתפטר הייתה לי כל כך קלה,

כי היה לי ברור שהגיע הזמן להוציא לפועל את תכנית המגירה שלי:

לפתוח עסק לריקודי בטן ובורלסק!

אני רוקדת ריקודי בטן כבר 20 שנה,
לפני כמה שנים גיליתי את העולם של הבורלסק והקברט והתחלתי לשלב בין הסגנונות, רק שלא תכננתי להפוך את הריקוד לעיסוק העיקר שלי כי זאת אומנות, ומאומנות לא מתפרנסים, נכון…?

הנה אני מופיעה בפסטיבל ריקודי בטן ב2012

רק שאחרי הלידה החלטתי שאני חייבת להפסיק לעבוד בעבודה שאני מרגישה בה בינונית, ושהגיע הזמן לעשות את מה שאני באמת אוהבת!

וככה פתחתי את העסק הראשון שלי: או לה לה קברט.

החלטתי להתמקד במסיבות רווקות,

כי היה נראה לי ברור שבלתי אפשרי להתפרנס מהופעות ושיעורים מבורלסק בארץ מהסיבה הפשוטה שמעטים יודעים בכלל מה זה.

אבל מה העניין עם ההחלטה הזאת?

שוב בחרתי לעסוק בתחום שאני פחות אוהבת רק בגלל המחשבה שזאת שרק ככה אני אצליח להתפרנס.

העסק התחיל לצבור תאוצה, אבל אחרי כמה זמן קרה משהו מוזר,

למרות שהיו מלא פניות לא הצלחתי לסגור כמעט אף עבודה!

התקשרו מלא מתעניינות שהתלהבו מהפרסומים על המסיבות שלי, אבל אחרי שדיברנו בטלפון כמעט אף אחת לא החליטה לסגור, וזה קרה שוב, ושוב, ושוב…על בסיס יומיומי!

התחלתי להבין שמשהו פה לא מדוייק ומצריך התסתכלות כנה ומעמיקה.

העניין הוא שהסיטואציה הייתה מבלבלת – כי לראשונה בחיי היה לי ממש כיך לעבוד!

בחיים לא קמתי בכזאת התלהבות לעבודה, חשבתי שזה משהו שכבר לא יקרה לי!

שנים תפסתי מעצמי עצלנית עם מוסר עבודה נמוך, ופתאום החיים שלי קיבלו בוסט של אנרגיה יצירתית שהשתוקקתי אליה כל כך הרבה שנים,

איך כל זה קורה כשברור שיש פה שינוי מהותי שצריך לקרות בעסק?

התחלתי תהליך של ליווי עסקי כדי להחליט מה הלאה, וככה החלטתי להרחיב את סל המוצרים של העסק ולשים דגש על דברים שאני אוהבת:

הפקתי מופעי קברט ובורלסק (מהממים יש לציין)
פתחתי קורס למדריכות ריקוד בורלסק
הפקתי ערבי נושאי בסגנון שנות העשרים

בחיי, דברים ממש מגניבים!

ועדיין – משהו היה תקוע.

זה הרגע לעצור ולספר שאת כל השיווק של העסק אני עשיתי לבד ולמדתי תוך כדי תנועה:

– צילמתי וערכתי סרטונים

– כתבתי תוכן

– בניתי ותפעלתי דף ואתר

וקיבלתי ממש מלא מחמאות על העבודה שעשיתי!

לאט לאט התחילו להגיע אליי פניות מכל מיני אנשים שרצו שאעזור להם בשיווק של העסק שלהם,

אף אחד לא אמר לי ספציפית:

“תלמדי אותי איך לכתוב תוכן” או “תנהלי לי את העמוד העסקי”

אלא פניות כלליות כאלה של אנשים שרצו ששאלמד אותם מה אני עושה, כי לדעתם עשיתי את זה טוב.

סרטון חמוד שצילמתי לעסק:

אחרי שבקשות כאלה לא הפסיקו להגיע החלטתי לתת לזה נסיון ולראות איך אני יכולה ללמד אחרים לעשות מה שאני עושה בשיווק, והדבר הראשון שעלה לי לראש היה קורס שמלמד איך לצלם סרטונים.

ישבתי והתחלתי לעבוד על סדנה, ותוך כמה שעות היא הייתה מוכנה.

הרגשתי שזה ממש זרם מתוכי הכי בטבעיות והייתי צריכה פשוט לאפשר לזה לקרות.

ואם זה לא מספיק –

המקומות לקורס התמלאו ברגע שסיפרתי עליו לכמה אנשים בלי שפרסמתי אותו בשום מקום!
זה היה הרגע בו הקול הפנימי שלי התחיל להיות יותר חזק ולהגיד לי:

“הדס, זה מה שאת צריכה לעשות!”

אבל שינוי כזה דרמטי הוא לא דבר שקל להחליט עליו – לפני הכל מול עצמי, והחלטתי לחכות עד שהתשובה מה לעשות הלאה תבשיל מתוכי.

כמו כן – זה לא היה הדבר היחידי שהתבשל, כי בערך בשלב הזה ילדתי את הבת שלי תמר.

הנה אני רוקדת בהפקת קברט שלי בחודש שמיני

הלידה עצרה הכל,

אבל רק לתקופת זמן מאוד קצרה.

התהליך שקרה לי היה כל כך גדול וסוחף שלא הצלחתי לשים אותו בצד וחודש וחצי אחרי הלידה הבנתי שאני רוצה לחזור לעבוד.

אני מזכירה שבשלב הזה אני עדיין מנסה להחליט מה אני הולכת להיות כשאהיה גדולה, ולכן פשוט עשיתי את מה שהכי התחשק לי – העברתי את הקורס יצירת סרטונים בפעם השנייה.

בקושי פרסמתי אותו כי היה לי ממש מוזר להכריז שזה מה שאני עושה עכשיו, במיוחד זמן כל כך קצר אחרי שעשיתי שינוי כל כך גדול ומשמעותי עם המון רעש וצילצולים (מלהיות גננת לרקדנית) ככה שהפעם נרשמו לסדנה רק שתי נשים.

למרות זאת לא שקלתי לבטל והעברתי את הסדנה שוב, שזה מזל כי אחריה הכל נהיה ברור.

אחרי הסדנה הקולות הפנימיים שלי כבר לא היו כל כך שקטים וצעקו לי:

את זה!!!

זה מה שאת צריכה לעשות!!

וסוף סוף החתיכות של הפאזל התחברו:

הבנתי שכל כך נהניתי ופרחתי בעבודה לא בגלל העיסוק בריקוד אלא בגלל העיסוק בשיווק של העסק!

זה מה שגרם לי לפרוח, זה מה שגרם לי להרגיש הגשמה,

תובנה מטורפת שלקח לה בערך שנתיים להבשיל.

והאמת?

הסיבה שזה לקח כל כך הרבה זמן היא כי היא דרשה ממני להיות כנה מול עצמי,

להבין שזה המצב –

להשתחרר מהפחדים והאמונות שהיו לי כלפי עצמי וכלפי העולם ולהביט בכנות על מי שאני,

מה אני כן,

ומה אני לא.

אני תמיד אהיה רקדנית בטן בלב ובגוף, וגם אשת חינוך!

אבל כנראה שזה לא נועד להיות תחום העיסוק שלי, כי הכשרון והיצירתיות שלי מתבטאים בצורה הכי טובה בתחום אחר.

הידיעה הזאת כואבת לי אבל היא גם משחררת אותי כי לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע למקום בו אני נמצאת היום, כאילו כל הכישורים שפיתחתי כל החיים הובילו אותי לכאן – ליעד הסופי.

אבל יודעים מה הבנתי?

אין דבר זה,

סופי.

כי אנחנו אינסופיים,

כולנו.